01 | 02 | 03 | 04 | 05 | ||
06 |
07
קברט מלחמה
|
08
אחינועם ואני
|
09
שיר של אמונה וכפירה
|
10
שיר של אמונה וכפירה
|
11 | 12 |
13 | 14 |
15
פואטרי סלאם
|
16 | 17 | 18 | 19 |
20 |
21
פואטרי סלאם
|
22
פואטרי סלאם
|
23 |
24
בּוֹז'וֹלֵה (Beaujolais)
|
25 | 26 |
27
אנטי אייג'ינג
|
28
קברט מלחמה
|
29 | 30 |
הצגת יחיד זה משהו מאוד אישי. כל העיניים עלי. אני הכי מרוכזת, הכי יודעת מה קורה כל רגע ורגע.
חוץ מהרגעים שאני לא.
כשאני משחקת בהצגה, החלקים שאני הכי אוהבת הם כשקורה משהו שלא תכננתי. פתאום אני מרגישה משהו אחר מהצגה קודמת, פתאום סצינה אחת קיבלה עוד משמעות. הרגעים האלה הם האמת הכי גדולה שלי, הכי חשופה. תגובה אמיתית למשהו שקרה עכשיו. כשאני הולכת לראות הצגות אני מחפשת את הרגעים האלה - משהו פתאום קרה לשחקנית שהיא לא ציפתה לו. *תגובה אמיתית*. כמה זה נדיר. בהצגת יחיד אין לי פרטנר שיפתיע אותי ויגרום לדברים חדשים לבוא, אז אני מנסה להפתיע את עצמי. זה כמעט בלתי אפשרי, כמו לדגדג את עצמך. כל הכוכבים מתיישרים כדי שרגע כזה יקרה ובכל הצגה יש לי לפחות אחד.
מוזמנים למצוא אותו בהצגה הקרובה, פרימיירה חגיגית שיש להצגת היחיד שלי, שאני כל כך מחוברת אליה כי היא מכריחה אותי להביא את הרגעים הכי אמיתיים שלי.