קצרצר לשישי - 27.4 שרי עציץ

ימים הפכפכים מאחורינו. 
מזג האוויר מזדהה עם המאניה, ממטיר עלינו דיפרסיה והאביב הוא קצת חתול של 4 בבוקר, רוצה הכל ומיילל רוב הזמן. 
החתול הזה לובש שמלה לבנה ומלכלך אותה במנגל חגיגי,
היללה שלו מדלגת בין סולמות ומנגנת סיוטים באוזניים של מוסיקאי חסר סבלנות,
ומעל לכל- הוא רגיש ללקטוז.
ולבולשיט.

(היה פה גם משפט על ממשלות ודמוקרטיה אבל זו באמת לא הנישה שלי)

החוויה האביבית שלי השנה היתה קצת יותר מתגובה אלרגית שגרתית. התעוררתי, התווספתי ואולי אפילו גבהתי פנימה בכמה מילימטרים.

אתם איתי? החתול הוא אני ויֶתֶר עם ישראל. האביב הוא ההתעוררות (כן, חנונים של תיאטרון, זה רפרנס).

שאלות ששאלתי את עצמי ועכשיו אתכם:
מתי לאחרונה התאהבתם בעץ?
התעוורתם מהשקיעה, חלקתם מנגו מתוק עם בעל חיים אנושי/לא אנושי כלשהו,
הסתכלתם על הירח ולא חשבתם על כסף?

אני מתעסקת רוב הזמן בחזרתיות, בשינון ובטְקָסִים 
(מרכיבים עיקריים של תיאטרון ושל חודש אפריל במדינת ישראל) ואני והירח מאמינים שכדי להתרגש כל יום מחדש ממה שנעשה כבר עשרות פעמים - עלינו להיות ערים לכל הזדמנות להרגיש. 
זה לא קל כי:
-יש לצנזורה משטרה ושמה ציניות 
-צריך לענות "סבבהאחלה" כששואלים לשלומנו
-"טבעונות היא פרובוקציה"
-"רגש הוא חולשה"

כל זאת ועוד ועוד ועוד.

אז אני חתול בשמלה חגיגית ואני שמחה לבשר לכם 
שלאחרונה התאהבתי בעץ.

אני מזמינה אתכם לפתוח חלון ומנגו.
שבת שקטה ומרגשת,
שרי (עציץ)